אוטונומיה
באתיקה כללית ומבחינה רפואית נושא האוטונומיה חשוב ביותר, מפני שעקרונות האוטונומיה של בני האדם נחשבים לקודש- אסור לפגוע בבני אדם.
אסור לגעת בגוף הזולת ללא הסכמתו מראש.
מי לא נחשב לאוטונומי?
מי שאין לו יכולת לבטא את ההעדפה שלו או להודיע את בחירתו לזולת- אם מפני מחלה, מחלה זמנית, צעיר מדי (גיל שנה עד שנתיים), זקן מאוד. זה מצב שיכול להיות זמני או קבוע בו אדם לא מסוגל לחשוב ולתת תשובה אפשרית.
מי שאין לו יכולת להבין את מצבו ותוצאותיו- האם ישנה סמכות לקבוע שאדם לא יכול להבין את מצבו? ובכך לשלול את זכותו לאוטונומיה?
על החולה לאשר את קבלת הטיפול הרפואי שמעוניינים להעניק לו, לא ניתן להסיר אוטומטית את זכותו לאוטונומיה.
בחברה ישנה נטייה להסכים עם מי שמסכימים אותו- הכוונה: נהוג לחשוב שאדם מסוים צודק, ופשוט נהוג להמשיך בקו הזה.
להבין מידע רלוונטי- על הרופא להסביר בשפה שהאדם מסוגל להבין, מה שלא תמיד קל.
זכותו של הנבדק לעמוד על כך שיקבל הסבר מלא.
לתת סיבה הגיונית- פציינט יכול להחליט שהוא פשוט לא רוצה, וגם זו סיבה הגיונית.
אם אדם לא מסוגל לתת סיבה הגיונית לכך שהוא מסרב לטיפול, האם הוא הופך לאדם שאינו אוטונומי?
הדילמה של הרופא היא איפה לשים את הגבול, איך ניתן לשמור על זכויות האדם וגם למלא את תפקידו?
הרשימה הזו נכתבה ע"י הרמב"ם לפני כ1000 שנה, ועדיין ניתן להשתמש בה כיום.
אם אדם סובל, וחולה ומחליט שלא רוצה להמשיך לחיות, אולי צריך לכבד את רצונו.
כיום ישנה נטיה של הרופאים לכבד את רצונו של אדם מבוגר שסובל מאוד, ומבקש מהרופא למות בכבוד.
בעבר היו מכריחים את האדם לקבל אל הטיפול, אך כבר כמעט ולא קיימת כיום.
ככל שהאדם חולה, מבוגר וחלש יותר, קל יותר לכבד את משאלתו.
הבעיה הזו גוברת כיום מכיוון שאנשים חיים יותר.
אצל הדתיים החרדים הייתה ביקורת רבה על הרמב"ם, הם לא אהבו את זה שהשתמש בידע של לא יהודים, ואפילו של עובדי עבודה זרה.
אחרי שהרמב"ם נפטר שרפו את ספריו.
שביל הזהב
מושג בפילוסופיה.
שביל הזהב אומר לבחור בחיים את הדרך שאינה קיצונית לאף כיוון. אם רוצים להגיע לאיזשהו יעד, הכי טוב לא לנקוט בגישה קיצונית מדי.
כל אחד בוחר בחייו את שביל הזהב שלו, ומצדיק את הגישה שלו.
כל הפילוסופים הגדולים המליצו על שביל הזהב (בעיקר בודהה).
סוקרטס- פילוסוף יווני ידוע, ביסס את המושג על שכליותו של האדם, טען שהאדם עצמו צריך למצוא מהי המידה הבינונית המדויקת. השכל של האדם יגיד לו מה טוב ומה רע לעשות, איפה שביל הזהב.
אריסטו- פילוסוף יווני, הגיע אחרי סוקרטס. טען שהמידות הטובות הן אלו שמקובלות כטובות בחברה. טען שמה שהציבור מקבל כהתנהגות טובה, היא אכן טובה. אבל יש בדבריו סכנה, מכיוון שהיו זמנים רבים בהיסטוריה בהם גזענות מקובלת.
גם הרמב"ם, סוקרטס ואריסטו היו בעד שביל הזהב.
הרמב"ם טען שהתורה מעניקה ערך נצחי למידה הבינונית הנכונה ומכוונת את האדם למידה הבינונית.
אל ישנה בעיה בגישתו של הרמב"ם מכיוון שהגישה המסורתית ביהדות לא כל כך מכבדת את זכויות האישה, לדוגמה: לא נותנים לאישה להעיד בבית משפט אלא בנושאים מסוימים, או שאישה לא מבינה בנושאים מסובכים.
לכן רצוי לשלב את גישתו של סוקרטס ושל הרמב"ם.
עמ' 9 במצגת
הרמב"ם אומר שאדם אחראי למעשיו, הוא לא יכול להאשים את סביבתו או הרקע ההיסטורי שלו, לדוגמה: אדם שפושע לא יכול לתלות את מעשיו בילדותו הקשה, או את אלוהים שברא אותו ככה, על האדם לקחת אחריות על מעשיו.
אם אדם אומר שהכל קבוע מראש, ולא הייתה לו ברירה אלא לנהוג באופן מסוים, זו סכנה גדולה לחברה אם סיבה זו תתקבל, גם אם הייתה לאדם התחלה קשה, עליו להתגבר.
מצד אחד סומכים על ה' שיעזור לנו ומצד שני עלינו לדאוג לעצמנו.
עמ' 10 במצגת
היפוקרטס- אולי הראשון שיודעים עליו שהחל לעסוק ברפואה מודרנית, ובודאי הראשון שחשב על אתיקה רפואית.
חיי באי קוס, והיה כוהן במקדש לעבודה זרה, ובנוסף גם אביה של הרפואה המודרנית.
בזמנו, הבן ובעיקר הבן הבכור, המשיך לעסוק בעבודתו של אביו, זו הייתה מסורת מאוד מבוססת ומקובלת.
את המסורת הזו ניתן למצוא ביהדות- בספר ויקרא: הכוהנים היו הרופאים, ה' נתן לכוהנים את הזכות להיות רופאים, אם הכוהן חשב שלאדם הייתה מחלה מדבקת, הייתה לו זכות לשים אותו מחוץ למחנה למשך שבוע.
אנשים בימי הביניים לא ידעו שהדבר הראשון שצריך לעשות במחלה מדבקת הוא להרחיק את החולה, כדי שלא ידביק אנשים אחרים, אך כיום יודעים שיש לנהוג כך.
הקומוניסטים טענו )בעיקר לנין) שהדתות המסורתיות עשו קנוניה עם הרופאים לשמור את הידע הרפואי בתוך הכנסייה, כך שיוכלו לקבל טיפול רפואי ראוי רק אם יהיו דתיים. דעה זו הייתה נכונה במידת מה.
HOSPITAL- מקום לאשפוז, שהיה במנזר.
אנשים חולים היו מגיעים למנזר, היו מחויבים להשתתף בתפילות וכך גם היו מקבלים טיפול רפואי. אם סירב להתפלל לא זכה לטיפול.
היפוקרטס לא קיבל את הסברה שהמחלה באה מהשמיים או מכישוף, הרעיון שמחלה באה מכישוף מאוד פופולארי אפילו עד עצם היו הזה: ישנם אנשים שהולכים לרבנים במקום לרופאים, וישנם רבנים שמטפלים באמצעות ניסים.
עד היום ישנם אנשים שמאמינים בעין הרע, זה חלק מתורת הכישוף שהרמב"ם התנגד לה, וגם היפוקרטס התנגד לה.
אם אדם מאמין מאוד בכישוף, בסופו של דבר זה באמת יכול להשפיע על מצבו (לדוגמה: אדם שחושב שכושף ומסרב לאכול).
היפוקרטס טוען שצריך לבדוק מהם הגורמים למחלה. בימי הביניים הייתה תעשיה רחבה של בושם מכיוון שאנשים לא נהגו להתקלח.
הרעיון של רחיצה יומית הוא יחסית מודני.
היפוקרטס טען כבר לפני יותר מ2000 שנה שחייבים להיות נקיים כדי להיות בריאים.
כמו כן טען שיש קשר אדוק בין התעמלות (שמירה על כושר גופני) ובריאות.