חוק ואתיקה, חופש העיסוק, לימודי אופטומטריה, שעור 4

חופש העיסוק או ייחוד העיסוק
זכותו של אדם לבחור את עיסוקו- אדם לא יכול לעסוק בכל מקצוע בלי לקבל רישיון. הרבה מהמגבלות של חופש העיסוק היא לרווחת הציבור.

אין לממסד זכות להתערב- יש עם זה בעיה מכיוון שמבסיסם השלטון והממשלה מתערבים. בזמן הבחירות אנחנו בעצם מסכימים לוותר על חלק מזכויותינו על מנת שלרוב הציבור יהיה טוב. יש לממסד זכות להתערב.
התערבותו של המוסד יכולה להועיל לציבור, ולמנוע ממנו להזיק לעצמו

השוק פועל להשאיר רק את הטובים- אמרה זו לא תמיד נכונה. ייתכן שאדם יכשל במבחנים של משרד הבריאות למרות שהוא יודע את החומר היטב, אך הוא נכשל בגלל שלא היה מרוכז באותו היום. ייתכן מצב הפוך, בו אדם שיצליח לעבור את המבחן לאו דווקא ראוי לקבל את תעודת המקצוע, אבל בכל זאת קיבל אותה בגלל קשרים מתאימים, מזל וכו'.
ייתכן מצב בו אדם למד מקצוע מסוים אך ורק במטרה לשרת את בני המשפחה (לדוגמה: בן למשפחת עבריינים שהלך ללמוד עריכת דין), לא מודדים את האתיקה של האנשים לפני שהם מתקבלים ללימודים.
בזמנו היפוקרטס בדק את האתיקה של האדם לפני שהוא התקבל למקצוע מסוים.

על הממסד להגן על הציבור- לפעמים הציבור לא יודע להגן על עצמו. ייתכן שמוכרים לציבור חיקוי של מוצר שלא ניתן להבחין בינו לבין המקור.

ייחוד העיסוק- כל ההליך של קבלת רישיונות, תעודות מקצוע וכו'…

ייחוד העיסוק מגן על המקצוע- הדרישה לייחוד המקצוע מגינה על שכרם של בעלי המקצוע, ועל תנאי העבודה שלהם. כדאי ללמוד ולהשקיע מאמץ אם יודעים שלאחר מכן ניתן לעסוק במקצוע בכבוד.

ייחוד העיסוק מעודד מצוינות- אם יודעים שרק אופטומטריסט מוסמך יכול לעבוד, כדאי להמשיך להצליח בלימודים. ייתכן שהשקעה כספית נוספת וריחוק מהבית משתלמים מכיוון שלאחר מכן יובטח לתלמיד מקצוע איכותי עם רווח כספי.

איכות השרות חשובה מהחופש- אם צריך להגביל את החופש של הזולת כדי להבטיח שרות איכותי, כדאי לעשות זאת.

המאפייני המקצוע החופשי
מושג זה קיים מימי הביניים.
המקצוע החופשי הוא מקצוע נייד, כמו: רופא, משפטן, עורך דין וכו', כל אלו יכולים לעבוד בכל מקום. וזאת בניגוד לפועל הפשוט שהינו הרכוש של הבעלים בפועל.
המצב בימי הביניים ובארצות מסוימות עד המאה ה20 כמעט, היה: הפועל החקלאי קיבל מבעל החווה מקום לגור בו ומשכורת מינימלית, ואם הוא היה מעוניין לעזוב, הבעלים היה מגרש אותו ואז לא היה לו היכן לחיות. הפועל היה עבד של הבעלים בפועל.
מקצוע חופשי- חופשי לעבוד היכן שירצה, לא תלוי במנהל. בזמנו לבעל המקצוע הייתה טבעת שהעידה על מקצועו, וזה נתן לו את הסמכות לעבוד בכמעט כל מדינה בלי בעיה.
מקצועות חופשיים, כמו: אדריכלים- ידעו את סודות האדריכלות ששמרו בסוד.
לאנשים בעלי קרקעות היה אז כוח רב שהיה מאפשר להם אפילו נצל מינית את עבדיהם (גם כיום ישנו ניצול מיני של אנשי כח: כמו מרצים באוניברסיטה, בעלי תפקידים בכירים וכו').

מאפייני המקצוע החופשי
המאפיינים הרצויים והאידיאליים הם (לא כל מקצוע חופשי מאופיין בכל התכונות הללו):
התארגנות מקצועית- מקצוע חופשי מפקח על עצמו ולא צריך שיפקחו עליו. רוב בעלי המקצוע מצייתים להתארגנות שלהם.

מומחיות ומיומנות יחודית- לא ייתכן מקצוע חופשי לבעלי מקצוע שאינו ייחודי ומקצועי.

מבנה פנימי וחיצוני- צריכה להיות דרך בה הממשלה יכולה להיות בקשר עם בעלי התפקיד. צריך להיות ארגון שידבר בשם המקצוע ויזמין את אנשי המקצוע להביע את דעתם בנושאים שונים. מבנה פנימי- כל אופטומטראי בארץ יכול להתקשר עם הארגון, ולקבל הנחיות- זה לא עובד כל כך טוב. יש ארגון שמייצג אבל לאו דווקא כל עובד.
גם לא תמיד כל העובדים מגיעים לכנסים שהארגונים מארגנים.

אוטונומיה- המקצוע יכול להחליט בעצמו על מה שרוצה לעשות ולא צריך לקבל פקודות ממשרד ממשלתי או מכל מקום אחר. זה לא קיים בכל מקצוע, או שקיים רק חלקית.

אחריות מקצועית- כל אדם במיוחד מי שמטפל בציבור, חייב לעשות ביטוח מקצועי על מנת להגן על טעויות שלפעמים מתרחשות במקצוע, נגד תביעות שיכולות לפגוע בבעל המקצוע.
אם בעל המקצוע פועל ומסתבר שטעה, עליו לטפל בבעיה שיצר, או לשלוך את הלקוח לאדם שיכול לטפל בו, עליו לשאת באחריות על השרות שהוא נותן.

פיקוח עצמי- בעל מקצוע טוב יזמין את הלקוח לביקורת אחרי מספר חודשים, יבדוק אם הלקוח מרוצה והאם העבודה הצליחה. אם טעינו נעשה את זה שוב בלי לדרוש כסף, ואם צריך לדרוש קצת יותר כסף בפעם הראשונה שהלקוח מגיע רק כדי לכסות את ההוצאות במקרה של טעות, לגיטימי לעשות זאת.

תביעות ודרישות של החברה- לציבור ישנן דרישות וציפיות מבעל המקצוע, ועל בעל המקצוע להיות מודע למה שהוא מסוגל לעשות, עליו להסביר מראש מה הוא מסוגל לעשות.

מחירים- ישנם מקומות בהם המחיר ההוגן הוא המחיר שהלקוח מוכן לשלם. אם בעל מקצוע מעניק הנחות, הוא יכול לפגוע בבעל מקצוע זהה שלא יכול להרשות לעצמו לתת הנחות.
במקצועות רפואיים לא אמור להיות מקום לתחרות מחירים, מכיוון שזה עלול להזיק למטופלים- יתנו להם שרות פחות טוב.
שרותי בריאות ורווחה אמורים להיות בראש ובראשונה לטובתו של הפציינט ולא למטרות רווח.
כדי לא לתת הנחות ניתן לבקש מהנבדק לתת חלק מהסכום ולשלם את השאר בהמשך.
המכירים נקבעים על ידי בעל המקצוע ולא על ידי כל אדם. המכירים הם לפי הכישורים, הידע, האחריות המקצועית, הזמן המושקע, התרומה לציבור וההוצאות.

Both comments and pings are currently closed.

Comments are closed.