חקיקה משנית= חיקוק
זו חקיקה שמתאפשרת בכוחה של החקיקה הראשית, לדוגמה: בחוק העיסוק ברפואה, כתובים תנאים לקבלת הרישיון (צריך להיות אזרח ישראלי, תושב קבוע, בעל השכלה מתאימה, אדם הגון וכו'), אבל תנאים אלו לא מספיקים.
משרד הבריאות צריך לחוקק חקיקת משנה שתסביר בדיוק מהם התנאים לקבל רישיון: האם זה מוגבל בגיל, ותק, האם כל תואר מחו"ל מוכר או לא, האם יש דרישות בריאותיות (כמו מחלות נפש, או מחלות מסוכנות, או עיוורון).
יש צורך בחקיקת משנה, ולחקיקה זו יש תהליך שעקרונו: משרד הבריאות מזמין את ראשי ההסתדרות הרפואית, מנהלים של קופות חולים ובתי חולים גדולים בארץ, ולאחר סדרת ישיבות הם קובעים תקנות לקבלת רישיון.
כותבים טיוטה לתקנות הללו, שולחים את ההצעה לתקנות לועדת הבריאות בכנסת, הם ידונו בה, ויזמינו נציגים שונים שיביעו את דעתם בנושא.
חקיקה משנית, המכונה גם חקיקה מואצת או כפופה, היא סוג של חקיקה שנוצרת ונחקקת בסמכותה של חקיקה ראשית או ראשית. הוא משמש כדי להשלים או להבהיר את הוראות החקיקה הראשית ולספק כללים ותקנות מפורטים יותר בנושאים ספציפיים.
בדוגמה של חוק העיסוק ברפואה, חקיקה ראשית עשויה להתוות את הדרישות הכלליות לקבלת רישיון לעסוק ברפואה, כגון היותו אזרח ישראלי או תושב קבע ובעלי השכלה מתאימה. עם זאת, ייתכן שדרישות אלה לא יספיקו כדי להסדיר באופן מלא את העיסוק ברפואה. על מנת לספק כללים מפורטים וספציפיים יותר, רשאי משרד הבריאות להשתמש בסמכותו על פי החקיקה הראשית כדי לחוקק חקיקת משנה, שיכולה לכלול דרישות נוספות כגון הגבלת גיל, ותק, הכרה בתארים מחו"ל ודרישות בריאותיות.
חקיקה משנית היא כלי שימושי עבור ממשלות ליישם ולהסדיר מדיניות במהירות וביעילות בתחומים ספציפיים. היא מאפשרת גמישות והתאמה במערכת המשפטית, שכן היא מאפשרת לבצע שינויים מהר יותר מאשר אילו היו צריכים להיעשות באמצעות החקיקה הראשית.
עם זאת, חשוב להקפיד על הסדרת השימוש בחקיקת משנה ושלא יחרוג מהסמכויות המוקנות בחקיקה הראשית. כמו כן, חשוב לוודא שהציבור מודע ותהיה לו הזדמנות להשתתף בתהליך יצירת חקיקת משנה, שכן היא יכולה להשפיע באופן משמעותי על החברה והפרטים.
בסך הכל, חקיקה משנית ממלאת תפקיד חשוב במערכת המשפטית בכך שהיא מספקת אמצעי לממשלות ליישם ולהסדיר מדיניות במהירות וביעילות בתחומים ספציפיים, תוך הבטחה שהשימוש בסמכות זו מוסדר כהלכה ושהציבור מודע לכך יש הזדמנות להשתתף בתהליך.
ישנם מספר סוגים של חקיקה משנית, לרבות תקנות, צווים, חוקי עזר וכללים. סוג החקיקה המשנית בה נעשה שימוש עשוי להיות תלוי בהוראות הספציפיות של החקיקה הראשית ובאופי הסוגיות המוסדרות.
לדוגמה, תקנות הן סוג נפוץ של חקיקת משנה המשמשת לספק כללים ותקנות מפורטים בנושאים ספציפיים. הם נעשים לרוב על ידי סוכנויות ממשלתיות או שרים ובדרך כלל מחייבים את כל מי שנמצא בתחום השיפוט של החקיקה הראשית.
צווים הם סוג נוסף של חקיקת משנה המשמשת לביצוע שינויים או תוספות לחקיקה הראשית. הם עשויים לשמש לביצוע שינויים זמניים או ליישם מדיניות ספציפית על בסיס מוגבל.
חוקי עזר הם סוג של חקיקה משנית שנוצרת ונאכפת על ידי רשויות מקומיות, כגון מועצות ערים או מועצות בתי ספר. הם משמשים להסדרת נושאים מקומיים, כגון חוקי בנייה, תקנות תעבורה ודרישות רישוי.
כללים הם סוג של חקיקה משנית המשמשים לספק הנחיות או לפרש את הוראות החקיקה הראשית. הם עשויים להיווצר על ידי גופים או ארגונים מקצועיים כדי לספק הנחיות לגבי הסטנדרטים או הפרקטיקות הצפויים במקצוע או בתעשייה מסוימת.
בסך הכל, השימוש בחקיקה משנית מאפשר לממשלות וארגונים אחרים לספק כללים ותקנות מפורטים וספציפיים יותר בנושאים ספציפיים, תוך הבטחה שהשימוש בסמכות זו מוסדר כהלכה ושהציבור מודע לכך ויש לו את ההזדמנות להשתתף בתהליך.